<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת בהעלותך</h1>
<h2>דף יא.</h2>
קח את הלוים [במדבר ח']. לפי שהיו הלוים עומדים על הדוכן ומזמרים לפני הקב"ה בכנור של ז' נימין שנ' (תהלים קי"ט קס"ד) שבע ביום הללתיך ואומר (תהלים ט"ז י"א) שובע שמחות את פניך קרי ביה שבע. ולימות המשיח בכנור של ח' נימין שנ' (תהלים ו' א') למנצח על השמינית. ולעתיד לבא של י' נימין שנ' (תהלים ל"ג ב') בנבל עשור (י)זמרו לו. לפיכך אמר הקב"ה למשה קח את הלוים לי לשוררה [לשררה] שנ' קח את הלוים מתוך בני ישראל וגו'. ד"א קח את הלוים מתוך בני ישראל וגו'. לפי שנ' (ויקרא כ"ז ל"ב) העשירי יהיה קדש, אמר הקב"ה מנה אותם למפרע ואז יהיה (לי) [לוי] עשירי, תנחומא. וק"ק למה צוה למנות אותם למפרע. וי"ל כדי שלא יהו בני השפחות עשירי וקודש. ובבראשית רבה [ע' ז'] מפרש (תמיד) [תסיר] הד' בכורות שאין בכור קדוש למעשר, כשתמנה ותחזור ותמנה אז יהיה לוי עשירי.
<h2>דף טו:</h2>
ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים [במדבר י']. דהיינו ל' פרסאות. וארון ברית ה' נוסע לפניהם. אותן דרך שלשה ימים, ומעולם לא נסע לפניהם יותר, כ"א אותם ג' ימים, והקדים לפניהם אלפים אמה כמו שתמצא בתחילת יהושע (יהושע ג' ד'). וא"ת למה נסע הארון לפניהם אלפים אמה. ונראה בשביל הקול שהיה יוצא מן הארון והיה מבעית [את הכנענים] והיינו דכתיב (דברים ז' כ"ג) והמם מהומה גדולה, ולכן (שמות כ"ג כ"ז) ונתתי את כל אויביך אליך עורף מפני הקול. וזהו (דברים ה' כ"ד) קרב אתה ושמע [וכו'] ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר [וכו'] אליך ושמענו ועשינו, ולמה לא אמרו למשה תאמר להקב"ה שידבר עמנו בנחת, אלא אות נתן להם הקב"ה באותו קול שאני מדבר לכם, באותו קול אהמם את הכנענים. וכן מצינו בדוד (תהלים י"ח י"ד) וירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו [וכו'] וישלח חציו ויפיצם וגו', והיינו דכתיב ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך, מפני הקול היוצא מן הארון. וכן רצה הקב"ה לעשות להם עד שהיו מכבשים את הארץ, לולי מיד כשחנו התחילו להתרעם על בשר לייבש ופרפראות כדי לחזק הגוף כשיצורו על הכרכים ולא בטחו בה', וחזר הארון לתוך המחנה ולא נסע לפניהם יותר, והנה כשחנו מיד התחילו לבקש תואנה ולומר הנה הכנענים גבורי חיל ויש להם מזון לשובע ולנו אין לנו מזון המחזיק את הגוף לא בשר יבש ולא חציר ולא בצלים המבשלים עם הבשר, וכשהתחילו להתרעם על הבשר ועל הבצלים וקישואין וגם שומין המצהיל את הפנים והם לא קבלו כי אם על זה שיתרו הלך לו והסוחרים נמנעו מלהביא להם [מזונות] ולא שאלוהו לתיאבון כ"א מי יתן לנו לקנות בכסף מלא, ולא עתה כ"א לאחר שנצור על ערי המבצר, ועליהם לא כעס הקב"ה כ"כ, כ"א על האספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה והיו בולעים והסיתו ישראל לשאול בשר ולשוחטו ולייבשו כדי שיהי' להם בעת המצור, אבל דעתם לא היה כ"א לאוכלו מיד מרוב בליעתם. ואעפ"י ששליו היה יורד בכל יום ויום כדאיתא בפרשת בשלח (שמות ט"ז ח') זה היה סיפק של כל יום ויום, אבל עתה שאלו הרבה יחד כך הוא הפשט.
פירוש מתאוננים. ויהי העם [במדבר י"א]. אין ויהי אלא מקולקלין בתחילה ועתה חזרו לקלקולם הראשון. העם. אין העם אלא רשעים וכה"א (שמות י"ז ד') מה אעשה לעם הזה. עד אנה ינאצוני העם הזה (במדבר י"ד י"א), העם הרע הזה (ירמי' י"ג י'), עמי הם כשרים, כמו (מיכה ו' ג') עמי מה עשיתי לך. כמתאוננים. כמתרעמים מבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום וכן (שופטים י"ד ד') כי תואנה הוא מבקש מפלישתים ויהו מתאוננים כמו מתעוללים בחילוף א' במקום ע' ונ' במקום למ"ד. רע. אין רע אלא ע"ז שנ' (דברים ל"א כ"ט) כי תעשו את הרע בעיני ד', שהיו מבקשים עלילות לעשות רע ולעבוד ע"ז. באזני ד'. מתכוונים להשמיע דברים באזני הקב"ה, להכעיסו, משל לאדם שהיה מקלל המלך והיה המלך עובר אמרו לו שתוק שלא ישמע המלך, אמר להם לא היה כוונתי אלא להשמיעו דברי, כך ישראל היו מתכוונים להשמיע דבריהם הרעים באזני ד', לכך וישמע ד' ויחר אפו ונתמלא עליהם חימה. והאספסוף וגו'. פליגי עלה ר' שמעון בר אבא ור' שמעון בן מנסיא, ח"א אין האספסוף אלא סנהדרין שנ' אספה לי וגו'. ולכך כתיב והאספסוף לפי שלא פי' הכתוב מי היו מתאוננים שבהם ת"ל והאספסוף. וח"א אספסוף אלו גרים הנאספים ממקום אחר, זו ערב רב שבהן שמרגילין ישראל לדבר עבירה. מכאן אמרינן [ב"ב ח' ע"א] אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ.
בכה למשפחתיו. כפשוטו לפי שהתאוו תאוה, וזהו שאמר הכתוב למטה (י"א י"ג) כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר. ר' נהוראי אומר על עסק משפחתו פי' שנאסרו להם עריות. איש לפתח אהלו. מלמד שהחציפו פניהם שהיו ממתינים את משה עד שבא מבית המדרש כדי להתרעם. ובעיני משה רע. כדפי' על שמתו ע' זקנים הנושאים עמו ונשרפו לפי שהיו מתאוננים שנ' והאספסוף. ויאמר משה וגו' מצתי חן. כתיב חסר א' על מצות בני ישראל.
